חוק המקרקעין אושר ב-1969 ומטרתו להגדיר את רישום המקרקעין בישראל, למעשה החוק שהיה מונהג בארץ עד מועד כניסת חוק זה לתוקף היה חוק המקרקעין שהושתת על רישומי המקרקעין באימפריה העותומאנית מהמאה ה-13 לספירה ואשר עברו התאמה וארגון נוסף ע”י האימפריה העותומאנית במאה ה-19. עם כיבוש הארץ ב-1918 ע”י האימפריה הבריטית, מצאו הבריטים תוהו ובוהו ברישום המקרקעין משום שהועתומאנים סגרו את משרדי הטאבו ולקחו איתם חלק גדול מפנקסי המקרקעין כאשר הם עזבו את הארץ. הבריטים עמלו קשות לשקם את רישום המקרקעין בארץ ועל מנת למנוע תוהו ובוהו נוסף, הקפיאו הבריטים את עסקאות המקרקעין למשך כשנתיים במהלכן שיחזרו את רישום המקרקעין באמצעות העתקי פנקסי המקרקעין שנמצאו מתקופת השלטון העותומאני. מרגע חידוש פעולת משרדי הטאבו ב-1920 המשיכו הבריטים בניהול מקרקעי ישראל ע”פ השיטה העותומאנית ולמעשה המקרקעין נוהלו בשיטה זו עד שנת 1970 בה הוחל חוק המקרקעין, התשכ”ט-1969 בו בוטלה כל חקיקה עותומאנית קודמת בנושאי מקרקעין.