עברה שנה ורבע מאז כל הפרוייקט החל בספטמבר 2009. והיום אנחנו כבר יכולים להתרווח בכורסא להסתכל מסביב ולנשום לרווחה, אבל עברו עלינו ימים עם פחות נחת. בלשון המעטה. הפרוייקט החל בשמחה והתרגשות המלווים במעט חששות. בתור דיירי קומה שלישית בלי מעלית עם שני קטנטנים לא היה לנו ספק כי הצעד נכון עבור משפחתנו. תחילת הפרוייקט היתה בסתיו ולוותה בעיקר ברעש ובמעט אבק. ככל שהפרוייקט התקדם (הבניה, כמו בבניין חדש, מתחילה מלמטה ולאט לאט מטפסת מעלה) כך התקרב אלינו עוד יותר הרעש והאבק, עד השלב בו הבניה פלשה לדירה ממש.
בשלב זה האבק היה בלתי נסבל ממש והיינו חוזרים מיום עבודה לדירה שנראית מושלגת- הכל היה לבן מהאבק של הבניה. לא עזרו כמעט מאמצנו לכסות רהיטים ולסגור דלתות. לא היה בליבנו ספק שהקבלן עושה ככל יכולתו על מנת להקל ולזרז את השלב הקשה הזה. ככלל, העבודה בפרוייקט התקדמה בשלבים האלו במהירות מפתיעה.
ואז באה הבניה על הגג, ובאופן אירוני בא איתו הגשם. היה לא קל בכלל. הרטיבות, הלילות הקרים. זה היה קושי שלא ציפינו לו. כנראה שאף אחד לא חשב שיהיה נזק בכזה היקף. כשהרטיבות התייבשה העובש פשה בקירות ובתקרה. בקיצור, לא תענוג גדול.
ואז בא האביב . הפרוייקט כבר התקדם מאוד והיה ניתן לראות את האור שבקצה המנהרה. בשלב זה נתזי המלט המשיכו להכות בתריסים כל כמה ימים, והחיפוי החיצוני של הבניין החל לקרום אור וגידים. הקירות בדירה אט אט יבשו ותוקנו. התריסים והחלונות הוחלפו בחדשים ומהר מאוד גם הקיץ הישראלי הגיע. ובערך באמצע החופש הגדול, בשמחה רבה גם הגיעה המעלית (היא הגיעה הרבה לפני, אבל עד שעברה את כל הבדיקות וכל האישורים היא פשוט עמדה שם בפיר שלה ועשתה לנו ‘טיזינג’).
אין ספק שהרבה חיכוכים, ריבים, דרישות, הן על דברים משמעותיים והן על זוטות (באופן יחסי) היו שלובים במהלך כל הפרוייקט. הרבה סבלנות נדרשת גם מדיירי הבניין וגם מהקבלן המבצע ואנשי המקצוע שעובדים איתו. הרבה אנשים טובים באמצע הדרך שעשו מאמצים, הלכו לקראת, עודדו, והזכירו לנו שלכל זה יש מטרה, ושהסוף ממש מעבר לפינה.
קשה. לא קל. אבל שווה את המאמץ. אנחנו לא מתחרטים לרגע. בכל פעם שאנו שבים הביתה לבניין הכי חדש והכי יפה ברחוב. כשאנחנו רואים את התמונות של הבניין לפני השיפוץ- קשה להאמין שזה הבניין שבו גרנו פעם.
הרווחנו חיזוק של המבנה שהיה בן למעלה מ30 שנה, שיפוץ חיצוני ופנימי של הבניין, חדר עגלות שלא היה לנו, מעלית (!!!), מרפסות שמש המשקיפות אל השקיעה, ואפילו שכנים חדשים.
וכמו הבדיחה על הקמצן שבכה לשוכן במרומים שהוא אינו זוכה בלוטו, וההוא למעלה ענה “אין בעיה, רק שיקנה כרטיס” , ככה אנחנו רק עם סיום קצת שונה. לא מילאנו כרטיס אבל זה מרגיש כאילו זכינו בלוטו.